<h1>שו"ת הר"י מיגש סימן קנ"א</h1>
<h2>דף קנו.</h2>
[ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים]. ראובן נפטר והניח בנות ולא הניח בן והניח קרקעות ומטלטלין מה יהיה דינם כו'. תשובה. אם הי' שהקרקעות הנז' כאן באו לבנות הללו מזולת אביהן היינו אומרים שמי שהיתה מהן בת י"ב שנה ויום אחד והביאה שתי שערות ויודעת בטיב משא ומתן הואיל ויש בה חריפות ויודעת הדבר המועיל לה והמזיק לה מכרה מכר וכל מה שעשתה בזה עשוי. והיה מספיק לנו בענין השתי שערות בבדיקת נשים לפי שהגיעה לכלל שנותיה וכבר אמרו לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכינן אנשים ובדקי נשים. אבל הואיל וקרקעות אלו באו להם בתורת ירושה מצד אביהן אין מכרן קיים בהם עד שיהיו בנות עשרים שנה כמו שאמרו למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה. ומתנתם בהם מתנה מעת שתהי' הבת בת י"ב שנה ויום אחד והביאה שתי שערות ויודעת בטיב משא ומתן ויספיק בשתי שערות בבדיקת נשים כמו שאמרנו. אמנם בחלוקת הקרקעות וההרשאה עליהם לא נצריך בזה שתהיה בת עשרים אלא מעת שהיתה בת י"ב שנה ויום אחד ויודעת בטיב משא ומתן והביאה שתי שערות בבדיקת נשים תוכל לחלוק בהם ולהרשות את מי שיהיה במקומה בזה ואע"פ שהחלוקה אנחנו מחשבין אותה כאלו כל אחד משני השותפין מכר החלק שהגיע לחבירו בחלק שהגיע לו כמו שאמרו האחים שחלקו הרי הן כלקוחות ומחזירין זה לזה ביובל מ"מ אין לנו להכניס זה בכלל מה שאמרו ולמכור בנכסי אביו אלא לא כוונו באמרם ולמכור בנכסי אביו אלא על המכר האמתי שהוא הוצאת עיקר הדבר מרשותו אבל החלוקה שאין בה הוצאת עיקר הדבר לא יתפשט הדבר אצלנו בו לזה השיעור. ולפחות נקח בו דעת רבנו האי גאון ז"ל שאינו מצריך אפילו במכירה עצמה לעשרים שנה. זהו דין הקרקעות. ולענין המטלטלים מעת שהיתה בשנות הפעוטות שהוא כבר שית כבר שבע וכ"ש אם היתה בשנים ביותר מזה ויהיה בה חריפות והכרה במה שיועיל בו או יזיק בו יכולה למכור מהם בכדי חייה ולא יותר כמו שאמרו וטעמא מאי משום כדי חייו. וזה דוקא במכר אבל במתנה אפילו ביותר מכדי חייו כמו שאמרו ומתנתו [מתנה אחת] מתנת בריא ואחת מתנת ש"מ כו'. ומה שיכולה למכור בו בפעוטות כן יוכלו לחלוק בו ודוקא שיהיו הם עצמם החולקים אבל אין להם להרשות אחרות לחלוק אותם כל עוד שהם בתוך שנות הפעוטות להיות אמתת ההרשאה שליחות ואנן קי"ל אין הקטן עושה שליח. וכך הדין.
